רש"ש על גיטין כד.

גמרא אשה מכי מטא גיטא לידה איגרשה לה. פי' דלא תיקנו רבנן אמירת בפ"נ ובפ"נ אלא בשעת גירושין עי' לעיל (ה ב) בתד"ה יטלנו. אבל משהגיע גט לידה ונתגרשה ומביאתו לפנינו לראיה מתירין אותה דאמרינן מסתמא נעשה כתיקון:

שם וכי מטית התם הוי שליח לקבלה כו'. לכאורה הא ליכא הכא נתינה. וצ"ל הואיל דמתהפכת משליח להולכה לשליח קבלה הוה כאילו מסר שליח הולכה לשליח קבלה. ובזה א"ש ג"כ קושיית הגמ' ע"ז והא לא חזרה כו' (לפרש"י ותוס') דע"כ צ"ל דנסתלק שם שליחות הולכה ממנה עתה לגמרי דאל"כ ליכא מסירה משא"כ שליח אחר אף דנעשה תיכף שליח לאחרים (עיין לשון התוס') מ"מ שם שליחות הראשון ג"כ לא סר ממנו. אבל קשה למאי איצטריך לומר הוי שליח לקבלה. היה די שיאמר לה דשם תסתלק ממך שם שליח להולכה ותהיה את לעצמך ותיהוי כמו שמסר השליח דהולכה לה לעצמה. ונראה דאה"נ ולא נקיט שליח אלא לצחות בעלמא לזווג שליח לשליח:

שם והא לא חזרה שליחות אצל הבעל. פרש"י ותוס' בזה דחוקים. ואולי יל"פ דהא זה פשוט דאינה יכולה לעשות את הבעל גופי' שליח לקבלה. וגדולה מזו אמרי' לעיל דעבד א"י לקבל גט לחבירו מיד רבו שלו. וכיון שנעשית שליח הבעל הות כמוהו דשלוחו של אדם כמותו. וזהו שאמר והא לא חזרה שליחות (דקבלה) אצל הבעל ר"ל שהוא בעצמו א"י להעשות שליח לקבלה והכא הרי היא כמוהו כדאמרן:

תד"ה וכי. א"ל רב ספרא כו'. ההג"ה שבגליון בשם רש"ל תמוה ע"ש בגמרא: