רש"ש על גיטין כ:

גמרא כתב כו' על טס של זהב כו' נתקבלה גיטה ונתקבלה כתובתה. ול"ד לוהנייר שלי דלק' דהתם לא נתן לה רק אותיות פורחות באויר כדפרש"י אבל הכא נתקבלה הטס. ואף שלא נתנהו אלא במחיר כתובתה גם זה נתינה מיקרי כמו ואתנה לכם במקניכם (בפ' ויגש) וכיוצא בזה ועי' ח"מ בסי' קכ"ד ס"ק כ"ג:

שם ל"צ דמעורה. עי' מהר"ם שהקשה בין תיבה לתיבה מא"ל. ולכאורה נראה דרש"י יישב זאת במש"כ דמעורה כו' בראשי כל תיבה ותיבה ור"ל דא"כ לא יוכל לחתוך כל סביבות התיבה ולכן תשאר מעורה. אבל ז"א דמ"מ יתחלק הגט מלמעלה למטה בין תיבה לתיבה. ולע"ד יל"פ דבעייתו לאו אהדדי קאי והוי"ו דובין תיבה לתיבה היא וי"ו המחלקת. וכש"כ לפי העתקת הר"ן בין תיבה כו' בלא ו' וכן העתיקו התוס' לק' כ"א ב' בסד"ה יצא. ור"ל בין תיבה לתיבה לבד. וביני שיטי לא שייר לעצמו:

רש"י ד"ה אף הוא העיד. ריב"ב. ט"ס וצ"ל ר"ח סגן הכהנים:

תד"ה לא צריכא. היינו רגל ך' כו' בט' של שיטה שתחתיה כו'. לכאורה בפשוט יש לומר דרגלו נמשך בין תיבה לתיבה דשיטה שתחתיה:

תד"ה בכתובת. (בסופו). אע"ג דאסור לכתוב דהא מיתהני באה"נ. וק"ל דא"כ הל"ל דאינו גט ויהיה ניצול מן האיסור וכמו דאר"י (ר"ה כח) בשופר של שלמים דאם תקע לא יצא. ולעד"נ הטעם משום דמצות לאו ליהנות ניתנו. וכגון היכא דמצוה לגרשה היינו שמצא בה דבר ערוה. ואף להתוס' ריש זבחים ד"ה סתם אשה ע"ש. מ"מ מצוה עביד אם גרשה. ואפי' מחמת שנאה בעלמא איכא מצוה כדכתיב כי שנא שלח אמר ה' (מלאכי ב׳:ט״ז) ובתורה ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות. ובזה יש לחלק בין הא להא דמסוכנת שהביא הח"מ בר"ס קכ"ד:

תד"ה אשה. אע"ג כו' מ"מ טבלא דידה לא מקנו ליה. נראה שכוונו למש"כ הר"ן שם דדוקא דמים שהיא נותנת אקנו רבנן לבעל אבל כשהיא עצמה כותבת בכי הא לא תיקנו רבנן מידי ע"ש. וכן כשהיא נותנת הטבלא עצמה משלה לא אקנוה לבעל ועי' לשון הח"מ סי' ק"כ סק"ג. ולכן כתבו בסמוך דההיא דהאשה כותבת את גיטה היינו שהיא נותנת שכר הכתיבה. אבל קשה דלפי מה שסבר דהקלף הוא של בעל. ושכר הכתיבה אף ע"ג דהיא נותנת אקנוה לבעל א"כ למאי צריך לטעמא שאין קיום הגט אלא בחותמיו. ולעד"נ דמתניתין ר"ל דהאשה כותבת בעצמה ממש ור"מ היא דוכתב דקרא אחתימה קאי. ומה שאמר ליה רבא לר"ח לעיל והכא איהי קא כתבה ליה ודלמא אקנויי כו' היינו לדידן דפסקינן כר"א דוכתב אכתיבה קאי. והקלף לכ"ע מדידיה בעי למיהוי ולכן שפיר פשיט ר"א ממתני' דהאשה כותבת דבקלף לא פליגי (ועי' לק' כ"ב ב' בתד"ה והא. קצת סתירה לדברינו אלה) אבל איכא אמוראי שם דמוקי למתני' כר"א. ועי' רש"י שם ברה"ע ד"ה והוא שהיה גדול ולק' (כו) ד"ה אימא ר"מ היא וצ"ע: