רש"ש על גיטין יט.

במשנה ועל הקרן של פרה ונותן לה אה"פ וכו'. מדלא נקיט כן גבי עלה של זית ונותן לה את הזית (ר"ל את האילן בכללו) מוכח דפי' עלה ש"ז היינו תלושה כדפרש"י אבל במחובר לא מהני כלל. וטעמא נראה משום דכתיב ונתן בידה משמע דראוי להנתן מיד ליד וכדדרשינן בב"מ (נו ב). אך קשה דשם ממעטינן ג"כ עבדים. ועי' לק' (ס"ד כא) בדיני דעציץ ובתד"ה יצא. שוב ראיתי כן מפורש בהרא"ש לקמן ר"ס כ"ג:

שם ר' יה"ג אומר אין כותבין כו' ולא על האוכלין. משמע דבזה אתא לאפלוגי על עלה ש"ז המוזכר בדברי ת"ק. ומוכח דפי' אוכלים היינו אפי' מאכל בהמה (דעלה ש"ז נראה דל"ח למאכל אדם וכ"מ מפרש"י לקמן (כ) ד"ה דחזי לאיצטרופי). ואינו כמו סתם אוכל המוזכר בכ"מ בש"ס דפי' אוכל אדם דוקא. עי' בגמ' דשבת ר"פ כלל גדול ובפרש"י שם:

גמרא לאתויי הא דתני ר' חנניא כו'. הא דל"ק ג"כ והא דתני ר' חייא. עי' בר"ן ישוב לזה. ובסופו יש ט"ס וכצ"ל ומש"ה לא אמרי' כו':

רש"י ד"ה פטור. שהרי הוא כתחלה. כצ"ל:

רש"י ד"ה מקרעין. מסרטים. עי' לעיל (ט ב) תד"ה מקרעין:

תד"ה דיו דיותא. עי' כה"ד. והנה אם נאמר דאפצא היינו מים ששורין בהן עפצים לבד. ודיו היינו שמערבין בהן גם ד"א כגון שרף וכיוצא. יהיו נדחים כל הראיות ועי' בר"ן ובהג"א:

תד"ה דיו ע"ג דיו. ועוד דרב אחא מסיק. כצ"ל: