רש"ש על עירובין פא.

גמרא אלא ארבב"ח כו' פרוסה לא קמ"ל בכל. פי' וגם ת"ק מודה דע"ח אינו אלא בפת. ובכל דקתני אע"ח אינו אלא לאתויי פרוסה והשתא גם הברייתא אתיא כוותיה. ומיושב הצ"ע שהעלה המהרש"א בפירוש רש"י:

רש"י ד"ה לאפוקי. כי הכא בע"ח דטעמא משום איבה. הקשה המהרש"א מאי איבה שייכא בשארי מינים ולדעתי שייכא ושייכא שיאמר אני נותן בשר ואתה דגים וכיוצא בזה. אבל הא ק"ל דלכאורה טעמא דאיבה שייכא בשתופי מבואות כמו בע"ח והתם תני ג"כ ומשתתפין וא"כ ע"כ דלא כרבי יהושע. וע"צ הדוחק י"ל דמשתתפין שייך נמי בתחומין כדתנן לקמן בר"פ הסמוך:

תוספות ד"ה כדי. וא"ת כיון כו' ואור"י דס"ד כו'. לכאורה מזה מוכרח דדוקא בטבולה לחלה ובמדומע דאל"כ ישאר הקושיא: