רש"ש על עירובין עא.

גמרא ריוח"א מתניתא מני כו'. כצ"ל:

שם אמר עולא מ"ט דב"ה נעשה כו'. נל"פ דבא לדחות דברי ריו"ח ולומר דאף לב"ה יורש אינו מבטל דבו אינו שייך לומר גילוי דעתא למפרע כיון דלא היה אז ברשותו:

שם ובה"ס כו' ואיסתלוקי רשותא בשבת ש"ד. מכאן נ"ל דמותר להפקיר בשבת ויו"ט. וכן ראיה מפסחים (לה ב) דאי בעי מפקיר לנכסיה והתם ליל יו"ט הוא. וכ"מ במ"א ס"ס יג ודלא כהפ"ח באו"ח סי' תל"ד ס"ב דפשוט ליה דאסור מסברא בעלמא:

רש"י ד"ה אע"פ. פריך לקמן הס"ד. ואח"כ מה"ד כי לא החזיק:

רש"י ד"ה ה"ק. והאי החזיק דקתני ה"ל להחזיק קאמר. כאן ה"מ לפרושי דהאי החזיק משחשכה קאמר. אלא משום דבסיפא א"א לפרש רק בכה"ג וכדמפרש לק' להכי מפרש לה לרישא נמי הכי:

גמ' א"ר ובכלי אחד. לע"ד נל"פ דלישנא דמתניתין לזה ביין ולזה ביין. דמשמע דקנה בעה"ב עם שכן אחד יין בשותפות. וכן עם שכן אחר נמצא דשכן עם שכן אין להם שותפות כלל. לכן בעינן שיתערבו בכלי א' דהשתא הוו כולהו שותפין בהדדי באותו כלי. אבל אם כולן יחד שותפין בב' הכלים אפי' באחד יין ובא' שמן הוי עירוב ומצטרפין זה עם זה וזהו דינא דב"ה ויש לכוין גם פרש"י ותוס' לזה:

רש"י ד"ה שכנים. זו פירשתי. נראה דזה צ"ל לעיל קודם ואית דמפרשי: