רש"ש על עירובין סב.

גמרא ורמ"ס זמנין דמקרי ודייר. נראה דר"מ לשיטתו דחייש למיעוט בכ"מ:

שם וארחב"א אר"י ב"נ נהרג על פחות מש"פ. ור"ל כיון דהוי ממון לגביה ודאי דנקנה בו רשותו לישראל. ואע"ג דלגבי ישראל הקונה אינו נחשב לממון. ונראה דה"ה בשאר קניות דישראל מעו"ג בכסף די בפחות משוה פרוטה. ומזה נראה לפשוט ספיקו של המל"מ בריש פ"ה מהל' אישות במקדש מסוכנת באה"נ ע"ש:

רש"י ד"ה אלא דכ"ע. הטריחוהו והפסידוהו כו'. צ"ע שלא פי' כדמסיק הגמ' ועו"ג לא מיגר. ואולי ס"ל דטעם הגמרא לא שייך אלא אם ישכור על זמן ארוך:

רש"י ד"ה ראבי"א. ואוסר העו"ג על בתיהם. נראה דלפ"ז לא קאי אדברי ר"מ דאיירי בדליתיה לעו"ג דא"כ הוה מחמיר אדר"מ. ומשמע דלהקל בא. ועוד דהא אנן פסקינן כר"י דא' ישראל וא' עו"ג אין אוסרין בדליתנייהו ואפי' היכא דאתא ביומיה ע' לקמן (סה ב) תד"ה איקלעו. אלא קאי אדיוקא דר"מ דעו"ג אינו אוסר על ישראל בדליתיה הא באיתיה אוסר. ע"ז קאמר לעולם אינו אוסר כו' ומדויק מלת לעולם: