רש"ש על עירובין מב.

גמרא ואתא ר"נ למימר אפילו במקומן נמי כו'. ר"ל שלא במקומן לגמרי אסור ואפילו במקומן דמודה אני דשרי נמי לא שרי אלא בשוגג כו':

שם והא מדקתני סיפא ר"נ וראב"י כו'. מלת סיפא נ"ל למחוק וכ"נ מפרש"י דל"ג לה:

רש"י ד"ה מהלך בה אלפים. ואפילו לר"ג כו' התם הוא כו'. ואין לחלק התם הוא דהוי עכ"פ מחיצות מבעו"י דהא לקמן (ס"ד מג) מתירין אפי' לעשות בשבת מחיצה מב"א להיות לו כד"א אמנם מה שמדמה רש"י בס"ד להא דכלתה מדתו במערה דמשמע דהכא נמי אם נמשך תחומו להלאה מן המחיצות לא נחשוב לו כל ההיקף אלא כד"א כהתם זה צ"ע דיש לחלק כמש"כ ועי' גם לקמן (ס"ד מד) והפוסקים לא דברו מזה וצריך תלמוד:

תוס' ד"ה ומטלטל. אבל כי אורחיה אינו מטלטל כו'. עי' מה שהקשה מהרש"א ע"ד ולי לק"מ דבר"נ אפשר לפרש כפרש"י דבתוך אלפים מותר לטלטל אפי' כי אורחיה והתוס' לא כתבו כן רק לפי דמסיק סברת נפרצה למקום האסור לה: