רש"ש על עירובין מ.

גמרא לא להתנות כו'. לכאורה יקשה א"כ מדוע ל"ק ג"כ להתנות על יום הזכרון אם היום אם למחר וי"ל דר"ח שאני דלענין קביעא דירחא ע"כ אינו אלא יום א' למנות ממנו החדש הבא היום או מחר אבל לענין יו"ט תרוייהו יומי יו"ט נינהו ודו"ק:

רש"י ד"ה והא אשכחי'. אמאי משייל ליה כו'. ק"ל דהא סתמא שאיל ליה תני מר מידי כו' ומאין מוכח דכוונתו היתה על קדושה א' או ב"ק ובפשוט יל"פ דמקשה מהא דא"ל אי משכחת להו לת"ל ול"מ. וא"ל דקאמר היינו אמירה שניה שא"ל ר"ש:

רש"י ד"ה זכרון. נ"ל דמה שהוסיפו בדבריו ובר"ח נמי כו' הוא שבוש דלקמן רע"ב פי' כיון דר"ה הוא היינו ר"ח וההוספה הוא פירוש התוס' כאן:

תוס' ד"ה אי משכחת. דבירושלמי דנדה כו'. חפשתי שם ול"מ ונ"ל ברור דט"ס הוא וצ"ל דכירה ור"ל בפרק כירה (ונתחלף הכ' בנ' והר' בד' שקרובין בתמונתם) והוא שם בה' א' ותמיהני על הגר"א ז"ל בסי' תקט"ו סק"ז שהעתיק בטעות כגי' שלפנינו:

בא"ד ושירי מדורה כו' מפרש בירושלמי כו'. כצ"ל: