רש"ש על עירובין ל.

גמרא מערבין בביצים חיות וכמה כו' שתים. בבש"ר סי' קפ"ג הקשה הא הויין זוגות לכאורה תמוה דהא שיעור עירוב הוא בכדי מזון ב"ס. וע"כ גם ב' ביצים הויין לב"ס. וא"כ אין כאן רק ביצה א' לכל סעודה. ויש ליישב דבריו קצת ע"פ הא דלקמן (לו ב) לגין טבו"י כו' ואם אמר ערבו לי בזה לא אמר כלום כו':

שם בש"א א"מ לנזיר ביין. לקמן אמרינן דסומכוס ל"פ בנזיר מטעם דאפשר למיתשל. אבל ב"ש ס"ל דאין שאלה בהקדש משום דהקדש טעות הקדש (ערכין כג) וכן ס"ל דנזירות טעות הוי נזירות (נזיר לא ב) ולכן גם בו אין שאלה ונכון בעז"ה:

שם א"ל ב"ה כו' שמערבין לגדול ביוה"כ. ופרש"י הואיל וחזי לקטן ק"ק א"כ למה לא תסגי כ"כ בכדי שיעור ב"ס לקטן מה"ט:

רש"י ד"ה בההוא מרווח. אבל כולן שוין כו'. לכאורה היה משמע דאפי' אינן שוין רק דכולהו הוו מד' ולמעלה כולן טמאין. ועמש"כ לקמן (סח) על דבריו:

רש"י ד"ה מערבין לו בה (הב'). דהא הנאה דממילא כו'. ל"י למה הוצרך לזה דכיון דאמר שלא אוכל הרי לא אסרו אלא באכילה. ואולי יכוון אפי' לר' אבהו דאמר כ"מ שנאמר לא יאכל כו' ואחד אה"נ במשמע. ועי' מל"מ רפ"ד משבועות. אבל לפ"ז יאסר ג"כ בהנאה דממילא כמו באיסורי תורה שנאמר בהן לא יאכל כו' [ולולי דמסתפינא הייתי מציג תיבות "או שבועה שלא אהנה מככר זו" שבדבור הסמוך לקמן בסוף דבור דלעיל המתחיל אדם אוסר וא"ש בפשיטות] :