רש"ש על עירובין כז:

גמרא מה הפרט כו' וגדולי קרקע. קרי כאן לבהמה גד"ק. וכן בסוכה (ס"ד יא) ונ"ל סמך לזה מהא דכתיב ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך (דברים כח ד) ולהלן דחשיב לכולהו ברוכי בארורי דלג פרי בהמתך. ע"כ דכייל להו בפרי אדמתך. וקצר בקללה ע"ד שאמרו בב"ב (ס"ד פ"ח) ברכן בכ"ב וקללן בח'. ולא תקשה דא"כ ברך על בשר בפה"א הל"ל דיצא. וי"ל משום דבלשון ב"א אינו נקרא פה"א עמש"כ (בברכות מ) בס"ד:

רש"י ד"ה אגב גיזתיה. אע"ג דאיכא תרתי כו'. לכאורה תמוה הכי סני ליה הא דאמר הש"ס לקמן משום דלאו גופיה הוא. ואולי לא כוון בזה רק לפרש הראיה דמייתא מהכא על הבלעת מים ומלח בשמן דתרתי נינהו: