רש"ש על עירובין טו.

גמרא וכ"ת ה"נ שעשה מתחלה לכך בשלמא קמה לחיי. נ"ל דמה שקוצר באמצעה ומשייר ההיקף סביב נחשב כעושה ההיקף בידים דהוה כמו חק תוכות (בגיטין כ) דממעטינן ליה מקרא דוכתב אבל לענין מחיצה הוה כמו עושה בידים ואם היתה כוונתו לדור באמצעה הוה כמו הוקף לדירה ומהני אפי' ליתר מב"ס וראיה לדבר מערה לקמן בס"פ כיצד ולכן בתל ונקע תני ועד ב"ס ובקמה לא משום דלא פסיקא ליה אכן רש"י ותוס' בסוכה לא פירשו כן ע"ש:

שם לימא אביי ורבא בדלא סמכינן עלה פליגי. עפרש"י והנה ר"ת לעיל (ה ב) בתד"ה פחות פסק בהא כרבא וע"כ לשיטתו צריך לפרש דהאי לימא הוא בכדי שלא יקשה לרבא דהל' כוותיה מהאי עובדא דרב ולע"ד הנל"פ דבריש הסוגיא קאמר הש"ס הסברא היכא דלא סמכינן כו' כ"ע ל"פ דל"ה לחי והשתא דבהאי עובדא חזינן דר"ה הס"ד דאפי' בלא סמך מהניא מקשה א"כ נוכל לומר דגם אביי ס"ל כן:

תוספות ד"ה א"ה. ולא סגי כו'. ול"נ משינוי לשון הש"ס דלעיל נקיט פשיטא ומשמע דפשוט מעצמו ואף דלקמן (ל ב) בתד"ה ולפרוש כתבו דא"ל דפריך פשיטא משום דמרישא שמעינן לה מ"מ ברובא משמעה כפשוטה והכא קאמר בל"א מאי קמ"ל (כפי הגי' שלפנינו) דנראה דהכוונה דכבר נשמע זה ממתניתין דמייתי לעיל:

תד"ה תל. למ"ד מחיצה שא"ע בד"א ל"ש מחיצה. הוא בסוכה (כד) אמנם לשון ולא תיקשי אינו מדויק דהא טעמא דר"מ מפרש התם בזה וכי תיקשי על ר"מ מברייתא:

במשנה ור"מ אוסר. עתוי"ט שישר בעיניו גי' זו ודלא כגירסא שבמשניות ר' יוסי ומש"כ התו"ח שגם בסוכה הגי' ר"מ (שם מוכחת כל הסוגיא דהגי' ר"מ ע"ש) אבל שם הוא ברייתא. ומש"כ עוד דמשמע שם דרבי יוסי לא ס"ל בזה כר"מ ע"ש בכל הסוגיא דאין בה משמעות כלל. ודע דגי' הרמב"ם בפי' ר' יוסי וכ"מ מפי' הרע"ב שכתב הטעם שמא תמות ואלו לר"מ מסיק שם ראב"י דקסבר כל מחיצה כו' וכדכתב הרע"ב לקמן וטעם זה מספיק גם ללחי וכמ"ש רש"י וטעמא דר"מ כו':