רש"ש על עירובין קא.

גמרא מיתיבי דלת כו' אביי מתרץ לטעמי' כשיש להן כו'. כן נראה דצ"ל כהלשון בדרבא כשהיה כו':

שם וא"ד דל"ל גשמה. עיין פרש"י ונ"ל ריע למלה זו בפרק י' דכלים מ"ו עשאן (ר"ל להנסרים) כו' בשוגמין ועיין שם במפרשים וכן יש לפרש הכא. וכמו כן יש לפרש שם כפרש"י דכאן. ויהיה ע"ד כבש כשב ודומיו. וע"ש פרק יא מ"ג בתוי"ט ד"ה ומאוגני דמביא בשם הערוך "הוגן מלשון חיננין ויש דברים הרבה הפוכין" ושם מ"ח פי' הרע"ב ניקון כמו קינון ועי' רש"י חולין (מד א) ד"ה דאקפל. ובפ"א דמעשרות מ"ו בתוי"ט ד"ה משיפקל. [וע"ע ב"ב (ק"י א) תד"ה נשוט] או דכאן ט"ס וצ"ל שגמה. ובמ"ר בראשית פכ"ו הדלת הזו מי מעמידו שגמיו:

רש"י ד"ה דלת אלמנה. דלת שהיא אלמנה. ויש לפרש כפשוטו דלת של אשה אלמנה. כי אין מדרך אשה לפקח ולהשגיח כ"כ בבדקי ביתה לתקנם כיאות. וכדאמרי' בגיטין (נב) אין עושין אפוטרופין נשים ופרש"י אין דרכן לצאת ולבא ולטרוח:

גמרא ורבנן אר"מ ר"ה ומהדרו אינהו כרמלית. ק"ל דהא ר"מ [אמר] אא"כ עשה מחיצה גבוה י' טפחים דמשמע פחות לא. אע"ג דהוה כרמלית:

רש"י (במשנה) ד"ה לא יעמוד. ויושיט ידו למעלה לרשות גבוה עשרה כו'. כצ"ל וכ"ה בהרר"י:

רש"י ד"ה אא"כ. ואסיפא קאי. עי' בהרר"י דמפרש דקאי נמי ארישא:

רש"י ד"ה ומהדרו. דהואיל כו' מערבין את כולה. עי' תוי"ט שהקשה מספ"ה דפסחים דאמאי לא עירבו. ולק"מ דההיא איכא לאוקמי לאחר שנפרצו בה פרצות וכאוקימתא דר"פ. וכה"ג כתבו התוס' שם (סו) ד"ה תוחב וע"ש במהרש"א:

רש"י ד"ה לא יעמוד. ויושיט ידו לגינה דרך חור כו'. כצ"ל: