רש"ש על חולין צה.

רש"י ד"ה מצא בה בשר. משנה היא בטהרות. הגרי"פ הגיה במכשירין. ול"נ דר"ל בסדר טהרות וכמו שפרש"י בב"מ (י) נזיקין סדר נזיקין ועמש"כ שם:

תד"ה ספקו. אבל הכא ידוע האיסור בדוכתי' חנות המוכרת כו'. כצ"ל ולמחוק הו':

תד"ה ובנמצא. ולא אזלי' בתר כשירות דהוו רובא כו'. כ"נ דצ"ל:

בא"ד ומיהו איכא למימר כו' דמקולין ה"ל קבוע. עי' מהרש"א. ול"נ דמעיקרא הוו סברי דלא מיקרי קבוע אלא היכא דידוע האיסור במקומו כמש"כ בדבור דלעיל. ובתירוצם חדשו דאף שאינו ידוע באיזו מקולין נמצא הטרפה מיקרי ג"כ קבוע וכמש"כ הש"ך ביו"ד סי' ק"י ס"ק י"ד בדעת הטור לפי מה שפירשוהו הב"ח והאחרונים. ולא עוד אלא אפילו במקום שאין מכריזין דלא ידעינן כלל אם היה טרפה. מ"מ כיון דיש מיעוט בהמות דטרפות הן מיקרי ג"כ קבוע:

בא"ד אבל קשה כו' ועוד דאסרינן במקום שאין מכריזין כו'. לכאורה לפמש"כ לקמן בדבור הסמוך בסופו דהכא לא שייך כלל למיגזר שמא יקח מן הקבוע כיון שהאיסור ידוע במקומו כו'. י"ל דלהכי אסרו מטעם גזירה שמא יקח מן הקבוע:

בא"ד ונראה דתקנתא בעלמא הוא כו'. ר"ל משום תקנה שיוכלו למכור טרפה לאינו יהודי. דאם היה מותר לקנות מהם היה אסור למוכרן כדמייתי מבגד שאבד בו כלאים. ועי' בר"ן: