רש"ש על חולין פז.

גמרא כי הוה קא בעי מיברך כו'. נראה דצ"ל מיכרך בכ"ף. כמו לקמן (קה ב) כרך ריפתא. וכן בד"ט. ועי' גי' ע"י:

שם הכא כתיב מיעוטא וכסהו. התוי"ט נדחק לומר לפי' הרמב"ם דהכוונה בכאן מדלא כתיב בלשון מקור הסמ"ך בחול"ם. ול"ד דכיון דוכסהו הוא מבנין פעל הדגו"ש. המקור ממנו כסה:

רש"י ד"ה ארבעים זהובים. שענה אחריהם אמן. בש"ך חו"מ סי' שפ"ב סק"ד משמע דגריס שעונה וע"ש ג"כ ביאור כוונתו:

רש"י ד"ה הא אידחי ליה מכסוי. דהא כסהו ונתגלה פטור מלכסות. וכן העתיקו התוס' י"ט. לכאורה כך הל"ל דהא כי לא חזר ונתגלה פטור וכן פי' בעצמו בסוכה וע"ז: