רש"ש על חולין פ:

תד"ה שחיטה. אלא אפילו אין אוא"ב נוהג כו'. כצ"ל ומלת אי למחוק וכן ברש"י ליתא:

בא"ד ועוד דבהדיא תנן בפ"ב דזבחים כו' ועובר בלאו דלא תשחטו. עי' מהרש"א ומהר"ם. ותמיהני דהרי התם מיירי בשחטן בחוץ וזה הוה ודאי שחיטה שאינה ראויה. ול"נ להגיה דתחת משום. צ"ל משמע. ור"ל כיון דנקרא אינו מתקבל בפנים משום אוא"ב אלמא דלא תשחטו קאי עלייהו נמי ועובר על הלאו הזה דומיא דמח"ז דעובר עלי' בלאו:

בא"ד ול"מ למיפרך לר"א ואפי' לרה"מ כו'. מהר"ם העתיק ולרב המנונא:

תד"ה דכמה (בסופו) . וא"ת ולימא כו' לאו דמח"ז דלא תעשון כו'. כצ"ל: