רש"ש על חולין עט:

גמרא לעולם בתייש הבא על הצבייה וילדה בת ובת ילדה בן. חזינן דיש כלאים שמולידין. אף דפרדה אינה יולדת כדאמרינן בבכורות (ח ב) וכודניתא מי ילדה. וזה דלא כמו ששפטתי בשילוח בספ"ה דאבות דנמר לפי' הרע"ב שנולד מחזיר היער ולביאה אינו מוליד. אולם פי' הרע"ב נסתר מהא דבכורות (ח) כל שתשמישו ועיבורו שוה יולדין זה מזה (ועי' לקמן קכז). ושם מבואר דאין עיבורן שוה:

רש"י ד"ה ה"ג רא"א כו'. ובכוי אין אוא"ב נוהג. כצ"ל וכהגהת רש"ל לקמן בגמרא:

רש"י ד"ה ובנה תייש. שילדה מן התייש. הס"ד ומתחיל דבור שה א"ר:

רש"י ד"ה בשלמא פלגא. דודאי פשיטא לן כו'. כצ"ל:

תד"ה לימא (בסופו) . ובהמוכר אה"ב מפורש באורך. פשוט דכוונתם על מש"כ שם (סב ב) בד"ה איתמר. והמציין טעה והטעה אחריו גם את הגרי"פ: