רש"ש על חולין ו.

גמרא פשטיה דקרא במאי כתיב בתלמיד כו'. ר"ל פשטות הנמשל כמש"כ המהרש"א בח"א. דאילו פשטות המשל הוא כדאמר רפב"י לקמן (ז ב) בפסוקים שאחריהם:

רש"י ד"ה טחינין. מאכל של כרשינין. כ"נ דצ"ל:

רש"י ד"ה כיון דא"ל עשה כו'. ואח"כ ערבן דהא ע"פ כו'. כצ"ל:

תד"ה אם. דבסיפא כו' אל תתאו למטעמותיו. כצ"ל בלא ו'. אבל לשון דבסיפא אינו מדוייק. דזה כתיב בקרא דבתריה:

תד"ה אינו. וי"ל דמשום מעשר דקאמר הכא לא קאי אתבלין. והנה מסקנתם דתבלין פטורין ממעשרות. וק"ל ממשנה דזבחים (צ ב) לתת לתוכו כו' ותבלי תרומה. ובפ"ב דערלה מ' ט"ו תבלין של תרומה כו'. ובפסחים (מד) ולפניהן שתי מדוכות כו' וא' של תרומה ופרש"י מדוכות שהתבלין נידוכין בתוכן. ושם לעיל בגמרא הא בטלי להו תבלין ברוב ואתרומה קאי ע"ש. ועוד שם הנח לתרומת תבלין כו'. ובמ' ע"ז (סט) ודלמא כתבלין של תרומה. ואולי י"ל דמחלקי בין תרומה למעשר וע"ד שחילקו לקמן (ז) בד"ה והתיר בשם הירושלמי ע"ש. אך מ"מ קשה מהתוספתא דפ"א דמע"ש תבשיל כו' שתבלו בתבלין של מע"ש. וכן איתא בירושלמי שם בפ"ב הביאו הר"ש שם במ"א. ועי' בתוס' יומא (פא ב) שהאריכו בנידון זה. וכבר כתבתי בזה במס' ע"ז (סו):