רש"ש על חולין סח.

גמרא ה"נ ל"נ אלא למקום חתך. עי' פרש"י. וקשה כיון דמקום חתך לא ניתר בלא החזירו משום דלא קרינן ביה בבהמה כדפרש"י א"כ ניקרי ביה ג"כ יצא חוץ למחיצתו. וי"ל משום דכתיב בשדה דרשינן דומיא דשדה שהוא בגלוי וכדפרש"י לעיל דהיינו לאוירה ועי' לקמן (עב א) פלוגתת רי"ש ור"ע ובר"פ עגלה ערופה ומקום חתך אינו בגלוי. ונלע"ד דבעי' דר"ח לקמן (ר"ד סט) גבי הוציא עובר את ידו בעזרה ג"כ אינו אלא אם מיקרי בשדה ומיירי בהחזירו ואליבא דמ"ד יש לידה לאברים וכדפרש"י שם בד"ה ותיבעי לך. אבל בלא החזירו פשיטא דלא מהני מחיצת עזרה דהא בבהמה כתיב. והרש"א ומהר"ם שם נדחקו:

תד"ה סיפא (בסופו) . כיון שהולד שלם ובנחתך הוא דמבע"ל כו'. הלשון אינו מדוייק דעיקר החילוק הוא דכאן הראש שע"י נקרא לידה יצא בב"א שלם. אבל התם הרוב שע"י תקרא לידה. יצא אבר אבר בחתיכה:

תד"ה אדם. דכה"ג אשכחן כו' דא"ר עקיבא טינוף פוטר כו'. כ"נ דצ"ל והוא שם בר"פ במשנה:

תד"ה שיליא. דילמא משום דגזרינן מקצתה אטו כולה. כצ"ל: