רש"ש על חולין סא:

גמרא גמירי כ"ד עופות טמאין כו' תלתא הדרי בכולהו וכו' ותרי בעורב חד בפרס כו'. מלשון זה משמע דחד חד דאיתא בפרס ובעזני' הוו ג"כ מאותן שלש' דומיא דתרי בעורב. ורש"י ותוס' שפי' דבחד מהן איכא סי' הד' אינו במשמעות הלשון. ואולי היתה גירסתם דאיתיה בהא (ר"ל באחד מהן) ליתי' בהני:

רש"י ד"ה א"כ. דמעזניה בעינן למילף כו' ש"מ לא תילף מעזניה. ל"י מדוע שביק לפרס בר זוגיה:

רש"י ד"ה דאיכא בהאי (בסופו) . ה"א נילף מינייהו דבסי' א' לא תיכול. נראה דר"ל סי' א' מהנהו תרי דאיתנייהו בהו:

רש"י ד"ה תלתא הדרי בכולהו. והרביעי אינו אחד מכל כו'. כ"נ דצ"ל:

תד"ה מכדי. ואי ה"א דאותו שלישי הוא בעורב הוה ניחא כו'. ל"י מאי ניחותא דהא עורב איצטריך דאף דיש לו עוד סי' טהרה (וביותר שהוא בפרס או בעזניה אשר על ידו לבדו מטהרין עוף הבא לפנינו) ומ"מ אסרו רחמנא:

בא"ד שהיו מכירין שלך ורחם ותנשמת כו'. כצ"ל:

בא"ד ומיהו קשה כו' לא לכתוב כלל אלא סי' החדש והוה ילפינן כו' וכ"ש באחד כו'. ק"ל דאי לא כתב אותו שיש בו סי' הישן הוה ילפינן מעורב לטמא אף ביש בו ב' סימנים מהישנים. ומאותו שיש בו סי' החדש הוה ילפינן לטמא את שיש בו סי' החדש לבדו: