רש"ש על חולין לו.

רש"י ד"ה מיהא. מסייע לי' ר"ש. כצ"ל:

רש"י ד"ה לעולם משמע. עד שיבא אליהו כו' ול"ת תנא תולין הדבר כו'. ק"ל דבשלהי נדה תנן ומגען ובעילתן תלויין. ור"ל עד שתתברר היום אם תראה או לא. וכן בגיטין (ר"ד עד) רמ"א בעילתה תלויה. ור"ל ג"כ עד שתתברר הדבר אם ימות מחולי זה או לא. ורציתי לומר שיש חילוק בין לשון תלויין או תלויה דקאי על הדברים שייך שפיר שהן תלויין בספק עד שיתבררו. אבל לשון תולין משמע לעולם. ונ"ל דלכן שכל רש"י לגרוס בתירוצא דר"פ ומאי תולין תלוי הדבר כמו שהוא בציונו ולאפוקי מגי' שלפנינו תולין הדבר עד גמר שחיטה. וזה היה נכון מאד בכוונתו ז"ל. אבל מה לעשות בהא דתניא בנדה (דף עב ריש ע"ב) המסיט את הראיה בש"א תולין. משכבות ומושבות כו' ב"ש תולין. והתם נמי עד שיתברר היום או מחר אם יראה ראיה שניה או לא וצ"ע:

תד"ה ודם. והכי איתא התם כו' איזהו דם הקזה שהנשמה יוצאה בו ריו"ח כו' ור"ל כו'. ודע דהתם מיירי לענין חיוב כרת באוכלו דא"ח אלא בדם הנפש. ולא לענין הכשר:

תד"ה צריד. וא"ת ויצרף כלי כו'. כצ"ל: