רש"ש על חולין לה:

גמרא דתניא חולין שנעשו עטה"ק כו'. צ"ל דתנן כי היא משנה בפ"ב דטהרות בסופו:

רש"י ד"ה אם אמר. נאמן על כולה. כצ"ל:

תד"ה שמא (בסופו) . אבל כו' כגון מו"מ והסיט כו'. כצ"ל:

תד"ה ואם. וי"ל דע"י ברירה כו'. לכאורה הוי סגי כשיאמר שיהיה קדש לאחר הפרשה (ועי' בתוס' חגיגה שם בד"ה שביהודה ובתוס' זבחים (פח) בד"ה מן המדומע). וזה מועיל לכ"ע אפי' למ"ד אין ברירה כמש"כ בס"ד בפ"ה דמע"ש מ"א:

תד"ה תטמא (בסופו) . שמא נתן קדש בחבית אחר שנתן בה תרומה. לכאורה הא ע"ה לכ"ע אינו נאמן על שמירת תרומה וא"כ יטמא אה"ק שיתן בה אח"כ. וצ"ל כיון דדעתו לתת בה קדש ודאי משמר אה"ת מטומאה הפוסלת אותה:

תד"ה דם. דא"כ הל"ל דם מתה כו'. כצ"ל:

בא"ד דאמר בפרק חבית לא אם טמא חלב אשה כו'. זו משנה היא בסוף מכשירין. ועמש"כ בתמורה (יט ב):