רש"ש על חולין ל.

גמרא כגון דשחט חד גברא בשני סודרים. לפי' הרא"ש ברפ"ה דזבים דבגדים שהוא לבוש בהן מטמאן אפילו באינו נוגע בם. הפירוש כאן שהיה לבוש בתחלה ב' סודרין זה ע"ג זה. וקודם גמר השחיטה בא חברו ונטל ממנו החיצון והפנימי נשאר עליו. ורש"י שפי' ועטפו בסודר אחר נראה דעתו שא"מ אלא בגדים שנוגע בהן. ומצאנו חבר גדול להגר"א ז"ל בא"ר פ"א דכלים מ"ב ע"ש:

שם משנתנו בסכין א' ושני ב"א. ומלמעלה ומלמטה דתני. פרש"י ששחטו באלכסון. וקשה דרבותא זו היה יכול להשמיענו באדם אחד וכדלקמן בברייתא. ועוד דה"ל לאסוקי כקולמוס כדלקמן. והרמב"ם נראה שמפרש דמלמעלה ומלמטה קאי אסכין דהיינו שאחד אוחז בקתא וחברו בראשו:

תד"ה השוחט. אבל כשנחתך למעלה או למטה לא מירווח. נראה דר"ל דוקא בששניהם חותכים בב"א דזה מעכב ע"ז. אבל אם בשעה שהשני שוחט כבר משך הראשון את סכינו. החתוך אינו מעכב את שחיטת השני מלירווח כי מקום החתך מתדבק יחד. ומתורץ תמיהת מהר"ם: