רש"ש על חולין כב:

רש"י ד"ה הוא תני לה. שונה הי' המשנה כו'. עמש"כ בשבת (פג ב) בס"ד:

תד"ה ומה תורים. ובקונט' פי' כו' אבל לעולם לשון תורים משמע גדולים. בפרש"י שלפנינו ליתא. ואדרבה בד"ה ואימא כתב אבל תורים בין גדולים בין קטנים משמע:

תד"ה אצטריך. וי"ל דכל ספיקא דא"א לברר. כ"נ דצ"ל. (ור"ל דא"א שהקב"ה יברר לנו שכ"ה בודאי דהרי לפעמים שהוא כך כו'). אבל הכא אפשר לברר כו'. כצ"ל ור"ל דה"ל להקב"ה לברר לנו שכן הוא. ועי' בדבריהם ביומא (עד):

בא"ד והא דפריך בבכורות גבי הא דממעט אנדרוגינוס מזכר זכר יתירה כו'. כצ"ל:

בא"ד (בדכ"ג) וא"ת מאי פריך לר"ח כו' דאיכא תרי מיעוטי כו' כדאמרי' בפ' המפלת אם כן ע"כ למעוטי טומטום. כצ"ל:

שם בא"ד ויל"פ דהתם גרסינן כו' דהכי דרשינן ליה בת"כ אבל אם זכר כו'. כצ"ל ושבינתיים צריך למחוק מן הנהו עד ובתמורה:

בא"ד וא"ת דלעיל אמרינן כו' ובפ"ק דחגיגה כו' ופריך איצטריך כו' אע"ג דאין כולן שוין. צ"ע דהא יל"פ כמש"כ לעיל דכיון דיש להעמיד המיעוט אאנדרוגינוס אין סברא למעט גם טומטום וכ"כ בעצמם בחגיגה שם: