רש"ש על חולין כא.

גמרא (ברה"ע) א"ר אימא כן הוא עושה. כצ"ל בל"ו וכדלקמן בדר' אמי:

שם רב אסי אר"מ כהבדלת עולת העוף. צ"ל רבי אסי כדלקמן. וכן מוכח מתד"ה כי. דהא כתבו לעיל (יט) דרבי אסי לאו היינו רב אסי:

שם כהבדלת עה"ע לראב"ש ברוב שנים. נראה דר"ל דוקא דומיא דידה דהיינו עם חתיכת המפרקת. דברוב שנים לחוד ודאי עדיין אינם מטמאים וראיה לדבר מר"פ העור והרוטב השוחט בהמה טמאה כו' (וזה אינו בפחות מרוב שנים) אבל לא טומאת נבלות כו' עד שיתיז את ראשה ע"ש ובגמרא (קכא ב). ועי' בבעל המאור. אבל התיז את הראש דלקמן (ל ב) במשנה ר"ל רוב הסימנים לחוד וכדפי' שם הרע"ב:

רש"י (בסה"ע) . מדלא כתיב והקריב כו'. כצ"ל:

תד"ה הותזו ראשיהן. גבי בו"ח ועוף כו'. עמש"כ שם בס"ד. ועתה ראיתי לבעל המאור שכ' ג"כ כמש"כ שם:

תד"ה כמשפט. דאי במה מצינו איכא למיפרך כו'. עיין מהרש"א בכוונתם. וק"ל דלפ"ז תיקשי מדוע נשאר בזבחים (נא) בבעיא דלא איפשטא הלא חזינן הכא דחטאת בהמה דנלמד בב"מ חוזר ומלמד בהיקש על עולת העוף. דבשלמא בביצה (כ) משיב שפיר דלמא מעולת חובה גמיר ותפשוט לך נמי דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בב"מ. ובזבחים לא יוכל לפשוט מזה דאיכא למידחי דב"ש היא. או דאתיא מבינייא כדמסיק דחד מהם דהיינו שלמי נדבה כתיב סמיכה בגופייהו ע"ש ותבין:

. וסמיכה ליכא בבכור ומעשר ופסח כו'. כ"נ דצ"ל וכן בסמוך צ"ל ג"כ קרבנו ולא הפסח: