רש"ש על חולין כ.

גמרא אר"י יקבלו הרובין א"ת דקתני נמצא כו'. עמש"כ בס"ד בשבת (קיב ב):

שם כגון דנקט משיפוי ראשו והגרים כו' וכדר"ה כו'. ל"י אם הכוונה דמלק שם בשיפוי ראשו מיעוט הסימנים. או אפי' דלא נגע בסימנים כלל עד דמטא למול עורף מ"מ פסולה דהואיל דמול העורף עצמו ג"כ במצות מליקה כמו הסימנים פסיל ביה ג"כ הגרמה. ודברי רש"י נאחזין בסבך:

תד"ה לא למעוטי. וא"ת כו' היאך שן כשרה במליקה כו'. הן הגמרא לא קאמר דשן כשר במליקה אלא למעוטיה דפסול בשחיטה והכוונה דלעולם התנא לא כוון באמרו כשר במליקה כו' אלא על ציפורן אך ממילא משתמע כמו דציפורן פסול בשחיטה מטעם מחובר ה"ה דגם שן פסול. וכן מתבאר בפרש"י: