רש"ש על חולין יח.

רש"י ד"ה דאפי' לעובד כוכבים. והיכא דנמצאת סכינו יפה כו' משום קנסא ולעובד כוכבים מיהא כו'. כצ"ל. ועי' מהרש"א מש"כ בכוונתו. ולדבריו רבא ב"ח דשמתי' ועברי' כו' ע"כ מפרש הא דא"ר מעברינן כו' היינו נוסף על השמתא דאר"ה. ולכן אנן נמי דמפרשינן דברי רבא אשלא נמצאת סכינו יפה. מ"מ אהא ל"פ ארבא ב"ח דר"ל נוסף על השמתא. ולכן שפיר פסק הרמב"ם בנמצאת פגומה דמנדין ומעבירין ודלא כלח"מ שכ' דרמב"ם מפרש כן מסברא. גם לפמ"ש המהרש"א דר"א עביד כסתמא דתלמודא ע"ש. מיושבת יפה תמיהת הרא"ש על הרי"ף שלא הביא דברי רבינא. כיון דר"א עביד עובדא דלא כוותיה:

תד"ה וכמה. וא"ת כו' דאנה ימצאו אבנים בלא פגימה. עמש"כ בס"ד בפ"ג דמדות מ"ד:

בא"ד והשתא לעבדינהו ע"י שמיר. מה שתמה בהגהה להכ"מ בפ"א מהל' ביהב"ח הי"ד ע"ד אלו. עמש"כ בס"ד עליו בגיטין (סח):

תד"ה ולא קתני. אלא הכא שאני דאיכא למיטעי. לכאורה בכ"ד בשחיטה. איכא למיטעי כן. וי"ל:

ד"ה ר"י בר"י. דהכי תניא בתוספתא כו' ומוגרמת פסולה כלומר משם ולמעלה. כצ"ל (רש"א):

תד"ה אבל. ומדקדק בקונט' כו' ש"מ דל"ח כו' אלא ממנה ולמעלה. כצ"ל: