רש"ש על חולין קמא.

רש"י ד"ה לדבר מצוה. כגון קן יולדת. הן לפי מאי דמסקינן סד"א הואיל וא"מ גדול השלום כו'. לא נצרך קרא ליולדת. ובב"מ (לא) לא פי' רק לטהרת מצורע וכדלקמן במתניתין שלהי פרקין:

רש"י ד"ה אסור בתה"מ. כמ"ד כו' וק"ו לימי חלוטו. עי' בש"א סי' ל"ג. לכאורה קשה מדוע לא פי' דמיירי בשמיני לסיפורו בעני וביונים שמרדו. אבל ז"א דפשוט דקרבנותיו אינן אלא לאכילת קדשים. אבל לא לתה"מ. ואולי גם תגלחתו וטבילתו בשביעי ג"כ אינן אלא להכשירו להבאת קרבנותיו. ולא לתה"מ. ובש"א שם משמע דפסיקא ליה דתגלחתו מעכבתו ולי צ"ע:

גמרא דרחמנא אמר כו' והשיב את הגזלה. הציון צ"ל שם ה':