רש"ש על חולין קלב:

גמרא (ברה"ע) ומכרו לישראל במומו. הן בפ"א דמע"ש מ"ב תנן דבכור מוכרין אותו תמים חי. ועמש"כ בס"ד בתמורה (ה ב) בד"ה אבל נמכר הוא ושם (ח ב) בד"ה ה"ט:

שם אר"ח האי כהנא טבחא דלא כו'. כ"ה ברי"ף ורא"ש ונכון:

רש"י ד"ה ולא מאת הכהנים. קס"ד דכהנים ל"מ עם. בר"ן ליתא לתיבת קס"ד ונכון:

רש"י ד"ה כגון אומרים לו כו'. שאין בהן חסרון כים כולי האי. הנה בכתובות מביא זה לענין פריעת בע"ח מצוה. ומשמע דאפי' חובו מאה מנה דאיכא חס"כ טובא. וי"ל דזה אינו נקרא חס"כ דהא לוה ממנו בכמות הזה ולאו דידיה קיהיב. אבל מ"מ קשה דמנ"ל הא. גם מש"כ בדבור הסמוך דלעיל הטעם דק"ל בדרבה מיניה. לעיל (קי ב) פי' מטעם שכבר נעשית העבירה:

רש"י ד"ה אלא הא קמ"ל. רבה. כצ"ל:

רש"י ד"ה קניס אטמא. כל הירך היה גוזל כו'. אולי צ"ל היה נוטל:

רש"י ד"ה גרמא גרמא. כל עצם ועצם היה מחלק לשנים. ולשון רש"י שברי"ף פלגי להו לזרוע כו' ב' עצמות יש בה כו'. וכ"ה בטוש"ע ע"ש:

רש"י ד"ה הפתיתות. ומחזירן לסולתן. סתם כתנא דבר"י במנחות (עה ב) נגד סתם מתניתין דשם:

רש"י ד"ה והמליקות. ובהדיא כו' המקריב את דם השלמים. כצ"ל: