רש"ש על חולין קלב.

גמרא (ברה"ע) אהרן ובניו כתובין בפרשה. נ"ל פשוט דר"ל דבראש פרשה דוכל מנחת כהן כליל כו' כתיב זה קרבן אהרן ובניו וכתיב ביה כליל תקטר. ואח"כ כתיב וכל מנחת כהן כו' ומשמע ליה דר"ל דלאו מנחת חביתין דידהו לחוד אמרתי כליל תקטר אלא דכל מנחת כהן הנזכר אף דנדבה (או מנחת חוטא שלו עיין מנחות עג ב. עד) כליל תהיה כו'. ועיין סוטה (כג ב) בתד"ה כהן שהביאו מהירושלמי מקרא דוהכהן המשיח תחתיו הכתוב ג"כ באותו פרשה. ורש"י שהביא קרא דהקרב אותה בני אהרן הכתוב בפ' וזאת תורת המנחה. וכ"נ מדברי התוספות דסוטה הנ"ל תמוה. וגם שם לא נזכר אהרן רק בני אהרן:

שם ואם איתא חייב בחצי מתנות מבע"ל איידי כו'. וק"ק ממתניתין דבכורים פ"ב מ"י דחשיב חיוב מתנות בבבא דשוה לבהמה ע"ש:

רש"י ד"ה סתום. ממפורש מבני אהרן כו'. לפי סגנון הלשון הל"ל מכהן דכתיב גבי מנחה כו':

רש"י ד"ה מכדי קי"ל. דלענין כסוי הדם כו' לא מ"ל פלוגתייהו כו' אלא בצבי כו'. בכסוי לא אשכחן להדיא דפליגי. אלא דנלמד מפלוגתתם באוא"ב ומתנות. ובכסוי יש נ"מ ביניהם בין בתייש שבא על הצביה ובין בצבי הבא על התיישה וכמבואר שם בפרש"י בד"ה לא משכחת לה. וע"ש (עט) בתד"ה עייל:

במשנה בזמן שמאה שוחטין כו'. ואם לקח אחד מהמאה נראה דתליא בפלוגתת אדמון וחכמים בפ' בתרא דכתובות גבי מי שאבדה דרך שדהו. ועי' בשו"ע ח"מ סי' קי"ט ס"ה ובאחרונים שם:

רש"י ד"ה ואם אחד. שאין קדושה חלה על קדושה. ולקמן (קלד) בד"ה חלה פי' דמתנות אין בהן קדושה. והט"ז בסי' ס"א ס"ק כ"א הרגיש בזה ונדחק. ולע"ד נ"פ הטעם משום דאיתקש לצבי ואיל בפ' ראה. וכמו שפרש"י בר"פ גבי פהמ"ק שנפדו. והוא מהגמרא דבכורות (טו):