רש"ש על חולין קכד:

גמרא ת"ל והנושא יטמא. עי' מהר"ם דלישנא דקרא לאו הכי הוא. ועמש"כ בס"ד במ"ר נשא פ"ו אות ח' בהערה:

שם (בסוה"ע) ומאי אף אימא והוא דנישא. נ"ל דאינו מגיה (כמו שהבינו התוס') אלא רק הוסיף ביאור דת"ק סבר דאפי' נוגע טמא דיש נוגע וחוזר ונוגע. ובא ר"א לומר לא מיבעיא דבמגע לא מיטמא דאין נוגע וחוזר ונוגע אלא אף הנושא לא מיטמא עד שיהיו מחוברין ולאפוקי מרי"ש דמחלק בין מגע למשא: