רש"ש על חולין י.

גמרא ורח"א כשרה שמא בעצם נפגמה. גי' הרי"ף והרא"ש אימר בעצם כו'. וכן הר"ן לקמן בפ' א"ט בסוגיא דספק דרוסה מביא הך בתוך הני לישני דאימר דפירושן כמו ודאי. אמנם גם לשון שמא מצינו על כוונה זו עי' רש"י שבת (קנא). ותוס' גיטין (מ ב) ובבכורות (לה) ד"ה א"ד:

תד"ה טבל. הך דהכא לא שייך כו' והנך כו' לא שייך כו'. לכאורה אע"ג דשוו בלישנייהו. מ"מ המה על כוונות שונות. דודאי דהתם פי' חזקה קמייתא. וודאי דהכא היינו שנמצא לפנינו עכשיו סבה ודאית אשר תוכל לגרום הענין אשר אנו מסתפקים בו מאין הוא בא. ועי' בזה בבעל המאור:

תד"ה עד. ואומר ר"ת דהכא כו' והתם כו' דחפיפה ל"ת עזרא אלא בראש כו'. ונראה דאע"ג דגם בכל הגוף צריך עיון מדאורייתא שלא יהא בו דבר החוצץ כמש"כ הש"ך בסי' קצ"ט סק"ב וכ"מ בתוס' נדה (סו ב). מ"מ לא מפליג כאן בין טבל סמוך לעיון או לא. דעל העיון אין לסמוך כ"כ כמו על החפיפה דאימר לא עיין יפה וכדאמרי' בביצה (ז) אימא לא בדק יפה יפה:

בא"ד והא דאר"נ לחמותו דודי חסרת כו'. שם איתא דאמר זה לאשת ריש גלותא. אבל הוא היה חתנו עי' סה"ד באות מ' באבא מרי. ובאות נ' בר"נ: