רש"ש על חולין קג:

רש"י ד"ה ר"א גמרא איעקר לי'. שאפי' חזר ואכל אותו חצי זית כו' דקא נקיט חצי זית אחר כו'. כ"נ דצ"ל:

בא"ד כלומר היזכר כו'. כצ"ל:

במשנה ואסור להעלות עם הגבינה עה"ש. לכאורה יפלא מדוע שביק לישנא דחלב דפתח בי' והוא ג"כ לישנא דקרא. ונקיט הכא גבינה ולולא דמסתפינא הייתי אומר. דבדוקא נקיט גבינה***). דאילו חלב שהוא נוזלי ואין מעלין אותו אלא בכלי לא הוי כעין תפיסה אחת דלקמן (קז ב) וע"ש בתוס'. וכן הא דתני אגרא לקמן (קד ב) עוף וגבינה נאכלין באפיקורן בדוקא נקיט גבינה לפי דנאכלת בידים הוא דדייקינן מינה הא בשר לא דהיינו דבעי נט"י אבל חלב דע"י כלי אפי' בבשר לא בעי נט"י. וכן ראיתי בשם הפר"ח דהאוכל במגריפה א"צ נט"י. וענ"ל דדוקא גבינה מסקינן שם דבעי קינוח והדחה משום שהוא מודבק בחניכים ובבין השינים ואינו יוצא ע"י הדחה לחודה. אבל בחלב סגי בהדחה לחודה:

תד"ה כה"ב. ואשמעינן דחייל איסור בב"ח על איסור מוקדשין. לכאורה כיון דמתניתין איירי באיסור בישול פשיטא דחייל. דהא במוקדשין ליכא איסור בישול. ודומה למש"כ בס"ד לעיל (קא) ע"ש. אולם הר"ן מלא דבריהם למ"ד דכל היכא דאאכילה לא לקי אבישול נמי לא לקי. וכוונתו להא דלקמן (ר"ד קיד). ולעד"נ דאף באימורים איכא איסור בישול משום דכתיב בהן ריח ודרשינן מיניה בזבחים (מו ב) לאפוקי אברים שצלאן ואח"כ העלן. ועוד נלע"ד דאיצטריך לאשמעינן אף בחלק הכהנים. דסד"א הואיל דכתיב בהו למשחה ודרשינן בסוטה (טו ושם) לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין וה"א אפי' בחלב נמי וכמו דאישתרי מליקה גבייהו קמ"ל:

תד"ה ואסור. האי חוץ לא איצטריך כו'. והר"ן כתב דאי לא תנא הכי לא הוי תני קושטא. ביאור דבריו נ"ל עפ"י מש"כ התוי"ט בזבחים פ"ז מ"ג סד"ה חוץ ע"ש. והגהת מהר"ם בגליון שם אינו מובן ולי י"ל דלהכי תני חוץ לאשמעינן דכה"ב אסור להעלות אף בשר עוף וכדלקמן בגמרא. ועי' מהרש"א לעיל (צז) בתד"ה אמר רבא בד"ה והא: