רש"ש על חגיגה ח.

תד"ה טופלין. דס"ל לחזקיה אדם (כ"ה בב"ח) חולק כו'. פי' דהשתי כסף יכול לחלקן לב' בהמות כ"א תהיה שוה מעה אלמא דמצטרפי ב' בהמות אהדדי לצאת יד"ח בהן. לכן כמו כן אף דבהמה השניה כולה ממעשר מצטרפת עם הראשונה שהיא מן החולין וה"ל טפילה ודברי הק"ע מגומגמין בזה:

תד"ה משום סקרתא. כדאמרינן בפ"ב דבכורות (נט). כ"נ דצריך לציין. ויכוונו להא דא"ר שם עשירי מאליו הוא קדוש וע"ש. וע"ע שם (נח) בתד"ה וא"א בסופו. ומש"כ התוס' כיון דחייב מה"ת לקדשו. ר"ל אע"ג דמצוה להקדישו ולומר ה"ז מעשר כדתנן התם (נח ב) מכל מקום כיון דמחויב להקדיש אותו שיצא בעשירי דוקא ל"ש ביה שום איסור. ובזה מיושב כל מה שגמגם הט"א ע"ד:

תד"ה ושמחת (בסופו). ת"ל האלה אלה נוהגין כו'. כצ"ל: