רש"ש על חגיגה ב.

במשנה וטומטום ואנדרוגינוס. עט"א ותראה שדעתו היכא דתני ב' דינים ודין אחד הוא מסובב מהשני תני דינו אחר הדין שהוא הסבה לו. אולם עי' בנ"י ריש מו"ק בד"ה ולא ממימי הקילון ותמצא סתירה לדבריו:

במשנה שם ובה"א כו' ולעלות מירושלים להר הבית. כתב התוי"ט דכיון שיכול לעלות להה"ב שהוא בשפוע ההר ממילא עולה עוד במעלות העזרות כו'. מוכח מדבריו דהה"ב עד החיל (ששם התחילו המעלות) היה ההר בשפוע ובלא מעלות וזה נסתר מגמרא יומא (טז) שעושה חשבון לגובה קרקע ההיכל מן קרקעית הה"ב בשיפולו רק ממספר המעלות הנמצאות ביניהם ע"ש:

רש"י ד"ה איזהו קטן. הטילו חכמים כו' ועל אמו לחנכו. עמש"כ בחדושי שו"ע או"ח סי' שמ"ג:

תד"ה הכל (בסופו). ועוד בגמרא דקאמר שפטורה בראיה וחייבת בשמחה כו'. א"א לפרש כוונתם להא דלקמן (ו ב) יש בשמחה מה שאין בשתיהן שהשמחה נוהגת כו' ובנשים כו'. דהא כתבו לעיל דראיה דהך ברייתא בקרבן איירי אלא נראה דכוונו להא דר"ה (ו ב) דבעי ר"ז אשה מהו בב"ת מי אמרי' הא לא מחייבא בראיה א"ד הא איתא בשמחה והט"א הביא זאת לראיה נוספת על ראיות התוס':