רש"ש על חגיגה כג.

גמרא סנדל טהור מהו. ק"ל כיון דתני הנושא את המדרס משמע דוקא מדרס ומהיכא תיתי לומר דאיסור יש בסנדל אפי' הוא טהור. ועוד שלא מצינו שיצטרכו נושאי קדש ללכת יחף. רק גבי מקדש שנינו בפ"ח דפרה מ"ב דלא ינעול אה"ס. ונ"ל דלא מיבעיא להו אלא סנדל הטהור לתרומה משום דהוה מדרס לקדש כדקי"ל בגדי או"ת מדרס לקדש כלום גזרו בו ג"כ משום דהוה כמו גזירה לגזירה ומפי' רש"י ל"מ כן. ודע שהרמב"ם השמיט בחבורו ב' האיבעיות הראשונות ול"י למה:

רש"י ד"ה ונפסקה. ונטלו בידו ומתוך כך נפלה כו'. נראה שלא היה לפניו הגירסא בגמרא והניחה ע"פ חבית:

תד"ה מת תחוב. עט"א ועמש"כ עליו בפסחים (יז) בס"ד:

תד"ה לעולם. לוקמי אפי' בחבר עצמו וניטמא הצינורא דמשקה נינהו מחמת הידים דשניות הן ונטמא הכלי מחמת הצינורא. כ"נ דצ"ל:

בסה"ד וידים מטמאין משקה ומשקה מטמא כלי דרבנן וה"ל כו'. כ"נ דצ"ל: