רש"ש על חגיגה כב.

רש"י בד"ה וכחללה. ומטבילין אף כלים. נ"ל כוונתו משום דלטבילת ידים לא בעינן כשה"נ ודי בכונס משקה לגרסתו ופירושו בחולין (קז) בד"ה מילף לייף:

רש"י ד"ה לא עלתה לו טבילה. אע"פ שהמים מחוברין כו'. כצ"ל:

תד"ה [מאי (בסופו). אלא כו' עדיף ליה דאשכח אף בפנימית כו'. הלשון אינו מבורר דהא המ"ל נ"מ אף בפנימית היכא דהחיצון ג"כ טמא] :

תוס' שם אבא שאול. צ"ע אמאי לא שרינן בעבר והטביל. נראה דמשמע להו דהא דאין מטבילין כלי בת"כ לקדש אינו אלא לכתחלה דומיא דהנושא אה"מ ל"י אה"ק לר"ז לקמן (כג). וכן הא דכלים הנגמרים בטהרה צ"ט אינו אלא לכתחלה. ובזה א"ש מה דמצינו כלי חרש בקדש ובחטאת (והט"א התעצם בזה הרבה) והלא אין לו טבילה. אבל כיון דאינו אלא לכתחלה. לכן כ"ח שא"א ל"ג ביה:

תד"ה כמאן. וגם רב מנשיא ב"ת לא רצה רמי ב"ח לזמן עליו. כצ"ל עיין גמרא שם: