רש"ש על חגיגה כא.

במשנה האונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש כו'. בט"א ד"ה ומח"כ כתב וכיון דעל אונן ל"ג לנגיעה כו' ה"נ מח"כ דהא מחמת חסרון כפרה גופה שרי בנגיעה. וכן התוי"ט בפ"י דנדה מ"ז רוצה להעמיס בדברי הרמב"ם דקודם כפרה מותר ליגע בקדשים והשיג שם על הכ"מ. ואנכי תמה על שני הגאונים הללו. דהא איתא ביבמות (עד ב) א"ק וכפר עליה הכהן וטהרה מכלל שהיא טמאה כו' איקרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא ל"י. וכ"מ לקמן (כד) בק"ו דר' יוסי לענין רביעי בקדש ועמש"כ שם. ובסוף דברי הט"א משמע ג"כ דקודם כפרה פוסל קדשים במגע מה"ת אלא שלא הביא מקרא דיבמות שזכרתי ונמצא שסותר דברי עצמו. ועוד ראיתי בו דבר תימה במש"כ לקמן בד"ה צריכין טבילה "ואע"ג דרבא ס"ל התם אליבא דר"י דדוקא מצורע טובל כו' אבל שאר כ"א לא". דע"ש דליכא מי שיאמר כן דהא ר"י אומר שם להדיא בברייתא ראשונה וכ"א במתני' דפי"ד דנגעים מ"ח דמצורע אין צריך טבילה. (וגם שם רבא לא נזכר שם בכל הסוגיא) רק אליבא דרבנן דברייתא שניה ס"ל לרבינא דדוקא מצורע וכן רב יוסף שם:

בתוס' [ד"ה האונן] . והנ"מ בזבחים כו' טמא מעליא הוי הערב שמש בעי. כ"נ דצ"ל ושבינתים למחוק:

בא"ד אי נמי כרי"ש בנו של ריב"ב כו'. ועי' לשונם בזה בר"פ טבו"י. ועמש"כ בפ' ת"נ שם בד"ה והאיכא אשם:

בא"ד וה"מ בירושלמי דתרומות פ"ב גמרא המטביל כליו בשבת תני נפל כליו כו'. כצ"ל ותיבות שבינתים ליתא שם:

בא"ד ובצינורא דע"ה משמע לקמן. הוא בדף כג:

בא"ד והביא הרר"א סעד לדבריו מפ"ז דשקלים כו'. בגה"ש הניח דבריהם בצע"ג. ועמש"כ בס"ד בפסחים (לד):

בסה"ד דאפילו הכיר בה שהטבילוה כו'. לכאורה לפ"ז לא נצטרך תו לאוקמי' בגזייתא שכתבו לעיל: