רש"ש על חגיגה יז:

גמרא תא שמע מי שלא חג כו' יו"ט של עצרת כו' (כצ"ל ותיבת הראשון ט"ס וכן מחקה הגר"א ז"ל) מאי לאו יו"ט של עצרת לא יום טבוח כו'. עמש"כ בזה בחדושי לס' נת"ע אות ב' בס"ד:

גמ' שם ועוד חג שבועות כתיב. כצ"ל:

תד"ה דכתיב. ור"י מצא בתוספתא דתני דאחר יו"ט האחרון כו'. כצ"ל:

תד"ה מצוה. ותירץ דלהכי איצטריך חה"ש כו' דאל"ת הכי לל"ק מדרשה דחה"ש כו'. נראה שכוונו להא דקאמר ועוד חג השבועות כתיב והרש"א השיא כוונתם לד"א:

תד"ה אלא (בסופו). אבל מ"מ אף הש"ס שלנו ל"פ בהא דמדרבנן מיהא כו'. ובפסחים ר"פ מש"נ כתבו בשם הירושלמי דהוי דאורייתא ולא כתבו דהש"ס שלנו פליג בהא. ונ"ל דהכא אזלי לשיטתם (בשבת צה) דלא אשכחי דליהוי קצירה לצורך יו"ט אסורה מדאורייתא להכי ל"ל דהש"ס שלנו יסבור דיום טבוח אסור מה"ת שלא לצורך עסתו דא"כ הוי דומיא דיו"ט. וזה אין סברא להם לומר דמדר"א אר"א ה"א דאפי' אינו יום טבוח שלו כגון שכבר הקריב או בליל יום טבוח שלו לפמש"כ הט"א (במגילה כב) יהא אסור בע"מ וגם אין לומר דנ"מ לענין מכשירי או"נ דודאי משום יום טבוח מותר ומדר"א אר"א ה"א דאסור. ואף לר"י נ"מ באפשר לעשותן מעיו"ט עי' (מגילה ז ב) דזה גם מדראב"י לא מוכח דשרי דקצירה הוה באו"נ גופיה. ובפסחים אזלי בשטת הסוברים דקצירה אסורה ביו"ט מה"ת אף לצורך או"נ אי מטעם הירושלמי שהביאו (בביצה ג) דמשמע דהוי לימוד גמור כמ"ש הר"ן בפ' א"צ. או כמש"כ הם במגילה שם דאו"נ שהוא עדיף טפי כשעשוי מאתמול אסור מה"ת (ותמיהני על הגר"א ז"ל תצ"ה סק"ו שכתב בשם רש"י משום דאפשר ועדיף טפי דהרי כתב דאפשר להניחם במצודה במים. ומאי עדיפותא יש כאן. ול"נ לפום מאי דאמרינן (בב"ב עד ב) כוורא מילחא מעלי נוכל לפרש טעמא דא"צ משום דעדיף טפי עמש"כ במו"ק ספ"א).