רש"ש על ברכות ז:

תוס' ד"ה לא (בסופו). משמע שהיה לילה דכתיב וספור הכוכבים. הן לפי הדרש שהעלהו למעלה מכפת הרקיע אין ראיה דבאמת הכוכבים נמצאים גם ביום ברקיע רק שאנחנו לא נוכל לראותם ביום מפני אור השמש:

גמרא הא במלי דידי' הא במלי דשמיא. לפ"ז הלא היה מתפרש יפה הקרא דאל יקנא לבך בחטאים בלשון גירוי וא"ש גם סופיה כי אם ביראת ה' דר"ל רק אם הגירוי הוא בעסק יראת ה'. וא"כ מאי מייתי ראיה לעיל מהאי קרא דאינו לשון גירוי. ולכן הנל"פ דהראיה הוא מלשון לבך דכתיב גבי' דגירוי אינו אלא בפועל או בפה ודלא כפירש"י: