רש"ש על ברכות לז:

תוס' סד"ה חביצא. כמו חביצא דתמרי. הוא בכתובות (פ' א') ובב"מ (צ"ט ב'):

תד"ה לקט מכולן. ול"נ דא"כ היכי קאמר דאם חמץ כו'. ולי ג"כ קשה מואם מצה כו' דבפסחים (ל"ח) אמרינן על הא דתנן חלות תודה כו' א"י בהן דטעמא דבעינן מצה המשתמרת לשם מצה כו' או דבעינן מצה הנאכלת לז' וכן פריך שם ותיפוק ליה דהוה מצה עשירה ובתוס' שם ד"ה חלות דאי הוקדשו תיפוק ליה דבעינן מצתכם כו' וכל הני טעמי יש במנחות שלא יצא בם וצע"ג ועי' בתר"י שהקשו ג"כ מטעם דא"נ בכל מושבות:

[בא"ד ונראה דקאי אה' מינין כו'. והא דלא פריך מזה לחוד בלתי הקדמת הא דתני דבר"י עמש"כ לעיל (י"א)] :

גמרא [כל שאינו לא מז' המינין ולא מין דגן. לכאורה כיון דאמר שאינו מז' המינין ממילא אינו מין דגן דהרי חטה ושעורה הם מז' המינין. וי"ל דאתא לאפוקי כוסמין ושבולת שועל ושיפון דבתוספתא פ"ד קוראה לכוסמין אינו ממין ז' לפי שלא הוזכרה בפירוש הביאה הרא"ש לקמן סי' כ"א ועמש"כ בפסחים (ל"ו ב')] :

שם נהמא דהנדקא. נראה פי' לחם שעושין בארץ הודו עי' ערוך ערך הנדיקי:

[רש"י ד"ה ותני עלה. כלומר ותנן כו'. עמש"כ בנדרים (י"ט) בס"ד] :