רש"ש על ברכות לא.

גמרא לעולם יתפלל אדם בבית שיש בו חלונות שנאמר וכוין כו'. וסופיה נגד ירושלים. משמע דצריך שיהיה החלונות נגד ירושלים וכ"כ להדיא הרמב"ם והשו"ע ותמיהני על בהכ"נ של חברא דגמחש"א דפה עירינו שאין שם חלונות לא לרוח מזרח ואף לא לרוח דרום וגם בבהכ"נ הגדולה המה למעלה בגובה הכותל ורש"י פי' לקמן בס"פ הטעם כדי שיהא מסתכל כלפי שמים שוב ראיתי בכ"מ שם שהביא משמי' דהרמב"ם בתשובה דדין זה אינו אלא ביחיד המתפלל בביתו כו' ואולי מדקאמר יתפלל אדם משמע אדם יחידי דוקא וכן מדקאמר בבית ולא אמר בביה"כ דקדק כן ותמיהני על האחרונים שלא הביאוהו:

שם דכתיב ערב ובקר וצהרים. הנה צהרים הוא תפלת המנחה ובפ"ב דנגעים מ"ב משמע דצהרים לר"י דהל' כוותיה הוה שעה ששית ושביעית (וכן ביומא (כ"ח ב') אמרינן צלותי' דאברהם מכי משחרי כתלי וכו' ע"ש) ולכן ק"ל מזה ע"ד הרמב"ם וכן סתם בשו"ע ר"ס רל"ג דלכתחילה אין מתפללין מנחה גדולה ואולי דדוד (היו) [היה] דרכו לאכול אחר חצי היום ועי' במדרש איכה בפסוק קומי רוני דהיה אוכל עד תשע שעות ופעמים עד הערב ובכה"ג אף להרמב"ם מתפלל מ"ג לכתחלה כמ"ש המ"א שם וע' בסוכה נ"ג א' משם לתפלת המנחה משם לתמיד של בה"ע הרי שהיו מתפללין מ"ג:

גמרא יכול ישמיע קולו כו' וקולה לא ישמע. ובסמוך וקולה לא ישמע מכאן שאסור להגביה קולו. הן לפי מה שמוכח לעיל (כ"ד ב') דמשמיע ומגביה תרתי מילי נינהו עיין שם ברש"י ומש"כ עליו יותר נראה גיר' הרא"ש מכאן שלא ישמיע קולו:

שם רק שפתיה נעות מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו. ר"ל אף דדרשינן ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה וסד"א דאחר כוונת הלב ה"ה הדברים עי' לעיל (ט"ו) או דס"ל דבהת"כ הרהור כדבור דמי קמ"ל דבתפלה צריך שיוציא בשפתיו דוקא ועמש"כ לעיל כ"א א':

רש"י ד"ה כסא דמוקרא. כוס של זכוכית לבנה. עי' מה שציין הגרי"פ ול"נ שהלשון ברש"י ט"ס וצ"ל כסא דזוגיתא חיורתא:

[תד"ה המקיז. דאמר בפ"ג דעו"ג כו' אלו ואלו כו'. היא משנה ערוכה ביומא (נ"ח ב')] ועמש"כ בתמורה (י"ט ב'):