רש"ש על ברכות ב:

גמרא משהעני נכנס לאכול פתו במלח עד שעה שעומד ליפטר מתוך סעודתו. נ"ל פירושו דדרך העני כשבא לביתו בעתותי ערב והוא רעב וסעודתו עדיין לא הוכנה כי ביתו ריקן אוכל פת במלח כדי לשבור רעבונו קצת וסעודתו העיקרית עוד תתמהמה זמן לא מעט עדי שתלך אשתו לקנות צרכי הסעודה ולתקנה ולבשלה. ובזה יתיישב מה שגמגמו המפרשים בזה וקושיית התוס' עני גופיה מתי יתפלל. ובחדושי הארכתי:

תוס' ד"ה דילמא. וי"ל דה"פ ממאי כו'. פי' דביאת האור אל תחת לאופקנו הוא תיכף בשקיעת החמה מאצלינו כי אז תשלח קוי אורה לשמה ואח"כ כשתבוא השמש בעצמה לשמה אז אצלינו לילה ממש דהוא צאת הכוכבים ובק"א להט"א בסופו הארכתי קצת בזה. דרש נא שמה: