רש"ש על ברכות כז:

גמרא ההוא טעותא הואי. פי' ומעשה דרב הוה במתכוון. ולכן צ"ע על מש"כ רש"י בעירובין מ' ב' על הא דקאמר ר' ירמי' ב"א לרב מי בדלת וז"ל פעם אחת נתקשרו כו':

שם [ת"ש דאר"נ א"ש מתפלל כו' והלכתא כוותיה. ב' תיבות אחרונות ליתא ברי"ף ורא"ש] :

שם ת"ע רשות. לשון הרע"ב לפי שהוא כנגד הקרבת או"פ כו' והנך רשות נינהו כו'. ל"ד במחכ"ת כלל לקרוא להקרבת או"פ רשות. כי מ"ע דאורייתא היא והכי הל"ל דרבנן לא תיקנו תפלה כנגדן כיון שאינן עקר כפרה ואין מעכבין אותה. ועי' שבת (ט' ב') תד"ה למ"ד וביומא פ"ז ב' בד"ה והאמר:

שם בעל מעשה הוא. עפירש"י. וק"ל דהא ר"י הוה עני כדלקמן ות"ל דילמא אזיל ופלח לבי קיסר ולולי פירושו הנל"פ דבע"מ הוא קאי על ר"ג ור"ל דאינו מעביר ע"מ אלא רודף ומתנקם למאן דמצער לי' והיינו ע"י קיסר ור"י לא יוכל לעמוד כנגדו משום דהוה עני:

רש"י ד"ה אחורי רבו. יוהרא הוא. ועי' תוס' ונ"ל ראי' לפירש"י מיומא (ל"ז א') אחורי רבו ה"ז מגסי הרוח:

תוס' ד"ה והלכתא. נ"ל דהוא דבור אחד עם דבור דלעיל וכן משמע להדיא מדבריהם לעיל דף ב' ד"ה אמר ובריש פרקין ד"ה טעה: