רש"ש על ברכות כו:

גמרא מתפלל בליל שבת שתים. וברי"ף וברא"ש הגירסא שתים של שבת וכצ"ל כאן והנה ה"ל להש"ס לסייעי' מהך ברייתא לר"ה בר"י ארי"צ ארי"ח דלעיל ועי' מש"כ בסוה"פ דלעיל:

שם והיא אחת עשרה שעות ח"ר. נ"ל דצ"ל מאחת כו' וכ"מ מרש"י כאן ויותר מדבריו לק' כ"ז א' ד"ה פלג ראשונה והוא מוכרח שם:

שם איב"ל ר"י פ"מ קמא קאמר כו'. ולק' ת"ש רי"א עד פה"מ אא"ב עד ול"ע בכלל כו'. לכאורה קשה מדוע לא נאמר דפלג פי' רגע חצות זמן משך המנחה כמו עד חצות דבדברי ת"ק דמתניתין (ומש"כ רש"י דלרבנן עול"ע בכלל נ"ל דקאי על עד הערב דקאמרי בתהמ"נ) ובריש מכלתין וחכ"א עד חצות עי' ש"א תשו' ה' ונ"ל משום שאם היה כוונת ר"י על רגע החוצצת הל"ל עד פלגות המנחה כמו שתרגם אונקלס על כחצות הלילה אבל לשון פלג מורה על כל משך זמן חצי המנחה ונ"ל דזהו החלוק בעצמו בין כחצות הלילה דהכוונה על רגע החוצצת ובין לשון ויהי בחצי הלילה דפי' במשך זמן חצי הלילה כמו חצי היריעה ודומיו וכדכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר כו'. ונראה דהקב"ה בעצמו כביכול נתגלה ברגע חצות הלילה ממש וכמ"ש כחצות הלילה אני יוצא ובזה א"ש הא דאראב"ע (לעיל ט') ונאמר להלן ועברתי בא"מ בלילה הזה מה להלן עד חצות דשם אמר על עצמו ממש וכמו שדרשו באגדה ש"פ מקרא זה ובמשך חצי הלילה עד הבקר היו ע"י שלוחיו ומלאכיו כמו שכתב ויהי בחצי הלילה וה' כו' ואמרי' במדרש כ"מ שנאמר וה' הוא ובית דינו ולכן צום של"י איש מפתח ביתו עד הבקר מפני שניתן רשות למשחית כו' ובזה שוב לא נצטרך למה שנדחק הרמב"ן שם:

רש"י ד"ה שני'. עי' מהרש"א שנדחק בדבריו. ול"נ דדעת רש"י דאף אם עדיין לא התפלל כלל חובת שעתי' צריך להקדימה לתפלת תשלומין מ"מ אם כבר התפלל חובת שעתי' רק דטעה בענין שצריך לחזור ולהתפלל בכגון זה יכול להקדים תפלת תשלומין וכה"ג מחלקים התוס' לקמן כ"ט ב' דבור המתחיל טעה ע"ש. [אח"ז מצאתי להפר"ח בסי' ק"ח שפסק כן מדינא מסברא ע"ש] :

תוס' ד"ה טעה. שגם בשבת היה דין שיתפלל כל י"ח כו'. כדאיתא לעיל כ"ח א':

בא"ד ומיהו בר"א למ"כ כו'. עי' מהרש"א שכתב דלכאורה מתוך הגמרא נמי מוכח הכי כו'. נראה שהבין דמאי דקאמר הגמ' ומהדרינן ליה פי' דצריך להתפלל פעם הג' ושגה בזה במחכ"ת דפשוט דקאי בעלמא ר"ל דאם לא הזכיר הבדלה בח"ה מהדרינן ליה אבל הכא א"ל דבאמת הוה מעוות לא יוכל לתקן וכסברת רי"ה ועוד י"ל דלא היה בגירסתם תיבות ומהדרינן ליה כי גם בגי' הרא"ש ליתנייהו ועוד נ"ל דע"כ המקשה הוה ס"ל דתפלה הראשונה ודאי היתה כוונתו לשם חובת שעתי' כדינה להקדימה דאל"כ היכי דייק למימרא כו' ולכן לא מוכח מידי דהא לא התפלל כלל לשם תשלומין אבל מאלפסי מוכח שפיר דהוא ס"ל דלהכי לא עלתה לו משום דכוונתו היתה לשם תשלומין ודו"ק:

תוס' ד"ה עד פה"מ. נ"ל דקושייתם קאי על האיבעי' דאת"ל דר"י פ"מ גדולה קאמר (אבל באמת אינו ברור לי כוונת האיבעי' ראשונה אם הכוונ' לספוקי אם פ"מ גדולה אם קטנה או הספק הוא אם פלג ראשון ממ"ק אם פלג אחרון לצד הא' קשה דהל"ל פלג מ"ג קאמר או פלג מ"ק כשמותן בברייתא דלעיל בסמוך. ולצד הב' קשה דהל"ל פלג מנחה ראשונה כלשון הגמרא לקמן מי סברת כו' פלג ראשונה קאמר ובפירש"י לא מצאתי הכרע כ"כ) והיינו רבע שעה קודם מ"ק דהאיך יתכן זה דהא בכל יום היה קרב בט' ומחצה וא"כ עכ"פ עד זמן זה היה ראוי לתפה"מ וע"ז תירצו שפיר דתפלה נגד קטורת כו' ור"ל דקטורת שבכ"י היה בזמן זה דהא דקאמרינן דקרב בט' ומחצה היינו גמר הקרבתו כדפירש"י בר"פ ת"נ והיינו עם הקטורת ומנחת נסכים (ודברי רש"י פה ד"ה מ"ק אינם מדוקדקים) וקטורת של בה"ע היה קודם לנסכין כדאיתא ביומא (ל"א ב') ודברי מהרש"א בזה תמוהים ודחוקים:

בא"ד דכתיב תכון תפלתי קטורת. לעיל (ו' ב') מוקי לה ר"י להאי קרא בתפלת ערבית וצ"ל דהתם אליבא דרבנן וכן בירושלמי בפרקין מוקי לה בתפלת המנחה: