רש"ש על ברכות כו.

גמרא א"ר אר"ס כו' ל"ש אלא לאחריו כו'. ק"ל מדוע לא מייתי הש"ס סיוע אליו מהברייתא דלעיל כ"ה א' לא יקרא כו' ואם לאו מרחיק מלא עיניו. וכן מהברייתא דלעיל כ"ב ב' היה עומד בתפלה כו' לפניו עד שיזרקנה לאחריו ד"א. ומצאתי להרמב"ן בס' תה"א (בדפוס ווארשא דף מ"ז ע"ג) שכ' דמצינו בהרבה מקומות שהיו יכולין להביא ברייתא ולומר תניא כוותיה ולא אמרו כן ע"ש שהביא דוגמאות לזה. ועמש"כ לק' ע"ב:

שם כי פטר ר"י כו' דמעיקרא לאו ב"ט הוא. לכאורה ה"נ דמטעם הואיל קאתינן עלה וכדאמר עולא בזבחים ל"ב ב' הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו ע"ש אבל א"כ יקשה לעולא מדרבנן לכן נראה דכאן אין שייך הואיל והותר כיון דמעולם לא נאסרו וחילוק זה מבואר בתוס' שם ריש דף ל"ג:

שם [טעה ולא התפלל מנחה מתפלל בערבית ב'. נ"ל דתפלת התשלומין אינה אלא רשות דלא עדיפא מתפלת שעתיה. וסעד לזה מהא דפסקינן בשו"ע סי' ק"ח ס"ג דבשעה שלא הגיע עדיין זמן תפלה הסמוכה לא ישלים] :

רש"י ד"ה וכיון. כגון מוספין שכ"י ויום. הגרי"פ הגיה תמידין ול"נ דהיה ק"ל לרש"י מ"ק הש"ס אבל הכא כו' וכיון דעבר יומו כו' הא גם תמיד של שחר אם לא נקרב בזמנו שוב אין לו תשלומין אף באותו היום עי' תוס' מנחות נ' א' ד"ה במד"א ואפ"ה לתפלה שכנגדו א"ל תשלומין במנחה לזה כתב דמ"מ מצינו ק"צ דזמנו קבוע ואפ"ה כשר כה"י כגון מוספים אבל הא לא מצינו שיהא לו תשלומין למחרת וחגיגה וראי' די"ל תשלומין כל ז' ואיכא למ"ד כולן תשלומין דראשון נינהו (חגיגה ט' א') אינהו מיקרו קרבן יחיד (שם ו' א') וע"ש בתוס':