רש"ש על ברכות יד:

גמרא כל אמת אמת תפסיה להאי. יל"פ כל דהכא היינו קריאה ודבור. עי' ערוך ערך כל הג' וברמב"ן פ' קדושים בפסוק לא תלך רכיל בעמך. ור"ל קריאה דאמת אמת תפסיה ע"ד שאמרו בגיטין (ע' ב') שחי' דלאו לאו נקטי' כו' ולולי דמסתפינא הייתי אומר דצ"ל בל בבי"ת והוא לשון רעיון ומחשבה כדפירש הרד"ק בדניאל (ו' ט"ו) ור"ל שהיה משוקע ברעיון של אמת ולכן יצא הגא מפיו אמת אמת:

שם דאמר הכי מודים כו'. ועי' פירש"י ואכתי קשה מהא דאמר לעיל י"ב א' כל שלא כו' אמת ואמונה ערבית ל"י יד"ח וע"ש פירש"י ותוס'. ונראה דהש"ס קיצר ובאמת צ"ל ג"כ מעין האמונה:

שם לאפוקי ממ"ד למשנה כו' דאף למשנה כו'. עמש"כ לעיל י"א ב':

רש"י ד"ה כוך. ורחבו שבעה טפחים. נראה דט"ס הוא וצ"ל ששה טפחים או רומו ז"ט דכן איתא להדיא בב"ב ס"פ המוכר פירות:

רש"י ד"ה ומתני פירקין. אלמא כו' דהיינו קריאה דמצוה כו'. כן הגיה הגר"א ז"ל בסי' פ"ט ס"ק כ"ב. וע"ש הטעם דל"פ מתפילין גופייהו. ולעד"נ דלפני רש"י לא היה הגי' כאן ומנח תפילין וכ"מ לי מלשון התוס' לעיל (ה' ב') ד"ה אלא: