רש"ש על בכורות ז.

גמרא ת"ל שה כשבים כו'. כצ"ל וכן לקמן:

רש"י ד"ה וא"ר ירמיה. ובנו מותר אם דומה לאמו בסימן אחד. ז"א לדברי ר"י אלא לדברי ר"א:

תד"ה זה. גמל ושפן דכתיבי בקרא כו'. כצ"ל:

תד"ה עד. והשתא דרשה דר"י כו'. דרבי אליעזר. כצ"ל. ולכאורה ה"נ לפרש דר"א קאי על מיעוטא דזה דדריש ר"י להתיר את המותר דהיינו ועיבורו מן הטהור והוא דורש אותו להוסיף על המותר דהיינו ועיבורו מן הטמא וכדמוכיח מדרשה דשה שה:

תד"ה חוץ (בסופו) . והנהו דבני ימא נינהו. כ"נ דצ"ל:

תד"ה והא. ורבנן סברי מותר כו'. ושלהי כה"צ כו'. תימה דשם גבי נטל ממנה עצים גם רבנן סברי דזו"ז גורם אסור ע"ש: