רש"ש על בכורות לג.

רש"י ד"ה בעבודת צבור. דאם אין כהן טהור באותו ב"א כו'. הצ"ק כ"ע ובחנם דחק כו'. אבל פשוט דרש"י פי' אליבא דר"נ ביומא (ו ב) דטומאה הותרה בצבור וכל"ק. וכן רבא שם ס"ל כוותיה ועיין ש"א תשו' ל"ח:

רש"י ד"ה ב"ש היא. וכי היכי דתם כו'. משום בזיון דקדשים כו'. ק"ל כיון דמשום בזיון דקדשים קאתינן מאי דוחקיה לאוקמא כב"ש הלא כ"ע מודו דבכור אינו נמכר באיטלז והטעם משום בזיון כדפירש רש"י ותוספות בר"פ. וכ"ת דהתם מיירי קודם שחיטה ודיקא נמי דקתני ליה קודם ונשחטין כו'. אבל מה שאינו נשקל בליטרא מא"ל:

תד"ה וב"ה. או מלך יהיה דדריש כו'. כצ"ל:

בא"ד ובפ"ק דקדושין אתי ק"ו ומפקא מג"ש כו'. גבי וכל היכא דכתיב עיכובא כו'. ע"ש דלא נמצא שום ג"ש. ונלע"ד דכוונתם למה שהביאו במנחות (יט) בד"ה תורה בשם ר"ת דהא דחוקה עיכובא הוא מחמת ג"ש ע"ש:

בסה"ד כדפרשינן בקדושין. עי' לעיל (רד"י) בתוספות:

תד"ה דתניא. ואומר רבי דבמשנה מיירי שהפריש חטאת (כ"נ דצ"ל) בע"מ כו'. נראה דל"ד דה"ה אם הוממה אח"כ. ואולי משום דלישנא דמתניתין שם והרי היא בע"מ משמע להו דהיתה בע"מ בשעת הפרשה:

שם בא"ד וחיללה על התמימה כו'. נראה דגם כאן ל"ד דה"ה אם חללה על מעות ולקח בדמיה אחרת דהרי במשנה שם איתא מוכרה ויביא בדמיה אחרת. וע"ש בפירוש הרמב"ם (והרע"ב אחריו) דמשמע דמחלק בענין אחר דמתניתין מיירי כשהיא תחת יד אחר כדקתני מוכרה ויביא בדמיה אחרת. והברייתא מיירי כשהיא ת"י הבעלים כדקתני בה תפדה ונכון מאד. אלא דתמיהני דבחבורו פ"ד מהלכות פהמ"ק ה"ג (וכפי הגהת הכ"מ דפסק כרבנן כי כן פסק בפירושו) מביא דינא דברייתא. ודינא דמתניתין השמיט וצ"ע:

שם בא"ד שכל קדושה של בע"מ נכנסה בתמימה כו'. מזה ראיה למש"כ בס"ד בק"א להט"א בר"ה (ה ב):