רש"ש על בכורות כז:

תד"ה וכי. כדמוכח בנזיר בפרק כה"ג שהמאהיל על חרב כמאהיל על המת. שם לא נמצא הוכחה מבוררת. אם לא שכוונו למש"כ שם בס"ד בתד"ה חרב:

בא"ד כדתניא במס' שמחות כל טה"מ שאין הנזיר מגלח כו'. כצ"ל והוא שם פ"ד משנה כ"א:

בא"ד ולהכי מסתברא שבלא הזאה היו אוכלין אותה. כ"נ דצ"ל ולמחוק תיבת וטבילה:

בא"ד וכן משנה במס' ערלה כו' במסכת עבודת כוכבים הערלה וכלאי הכרם מצטרפין. כצ"ל:

בא"ד כי אין לומר כו' היא אותה של מעילה כו' כמו שפירש ר"ת שאותה של מעילה כו'. כצ"ל:

בא"ד ולאסור במאתים בתערובתם. כצ"ל:

גמרא מנה"מ אר"י כו'. כצ"ל וכ"ה ברא"ש:

שם איזוהי שנה שנכנסת בחברתה כו'. כצ"ל:

שם יום אחד בשנה זו ויום א' בשנה זו לימד על הבכור שנאכל לשני ימים כו'. ק"ל דהא אף אם נאמר דאינו נאכל אלא ליום ולילה כתודה נמי קרינן ביה שנה בשנה אם נשחט ביום דמישלם ביה שנתו ובלילה נכנס בשנה שניה. ואין לדחות דלילה לא חשיבא למיקרי מחמתה שנה שניה וכמו דספירת לילה לאו ספירה היא (מגילה כ ב) הא קי"ל לקמן (לט ב) דשעות פוסלות בקדשים. ומ"ל שפיר אם נולד ד"מ בחצות היום ובאותו יום עצמו לשנה הבאה נשחט בבוקר ושנתו נשלמת בחצי היום ויהא נאכל חצי יום ולילה שלימה משנה השניה. ואין לומר משום דבעינן יום שלם לחשיבת שנה. דהא מוכח בר"ה (י ב) דלמ"ד יום א' בשנה חשוב שנה סגי במקצת יום. וכאן נמי קרי למקצת היום דשנה העברה שנה. וי"ל משום דקי"ל שם (ו ב) דמונין לתם משעת הרצאה. והוא אינה אלא מיום השמיני דוקא (זבחים יב) וע"ש בתד"ה יום. וא"כ אין שנתו משלמת ג"כ אלא בבוקר לשנה הבאה ונכון מאד בס"ד:

שם ורב נאכל לשני ימים כו' מנ"ל נפקא ליה כו'. ק"ל דאכתי מיבעי האי שנה בשנה דמותר לשחטו בסוף שנתו אף שיהא נאכל אחר שנתו. דבשלמא שה דפסח דכתיב ביה ג"כ בן שנה ומשמע בזבחים (כה ב) דלאכלו רשאי אפילו לאחר שנתו. דהא לא כתיב ביה בן שנה באכילתו. אבל הכא כתיב תאכלנו שנה בשנה:

תד"ה שנה. גבי כשכיר שנה בשנה דרשינן שכירות כו' דדרשינן בכל חד כו'. כצ"ל:

שם בא"ד דגבי מעשר דכתיב שנה בשנה דרשינן כו'. וכן העתיק התוי"ט. שם כתיב שנה שנה בלא בי"ת. ולא שייך למידרש בה כעין כאן ודשכיר:

תוס' ד"ה הוה. לרבי ישמעאל לית ליה כו'. כצ"ל ע"ש בזבחים: