רש"ש על בכורות כ:

תוס' ד"ה חלב. דלא קאמר היכי אכלינן בישרא מכל מקום היכא דחזקה מסייעתו חיישינן. ועיין מהרש"א שכ' דנשחטה במקום נקב מטהרה מידי נבלה כמו טרפה שנשחטה. ואישתמיטתיה דברי הרמב"ם בפרק ג' מהלכות שחיטה הי"ט שכ' דנקובת הושט הוה נבלה מחיים ואין השחיטה מועלת בה וע"ש בכ"מ. ואף שהש"ך ביו"ד סימן ל"ג סק"ד העלהו בצ"ע במש"כ דהוה נבלה מחיים. מ"מ מודה דאחר שחיטה הויא נבלה דלא מהני בה שחיטה וכ"כ בשו"ע שם דהוי נבלה. אמנם הטור כתב שם דהויא טרפה. והב"י כ"ע דלא חשש לדקדק בכך כו'. ול"נ דדקדק יפה דכן כתב גם אביו הרא"ש בפ"ב דחולין סימן ו' בשם ר"ת דאע"ג דמיטרפא בנקיבת הושט כו' אלא במידי דמנבלה ביה כגון אחר רוב סימן. וכן הסמ"ג הביאו הש"ך שם כתב דהוי טרפה (והש"ך שם נדחק לומר דכוונתו על מחיים ואינו במשמע). ובאמת דמהגמרא שם (לב ב) אין הכרע כלל דאיכא למימר דכל השקלא וטריא קאי על פסוקת הגרגרת לבד. ורש"י שם הולך בשיטת הרמב"ם דכולל נקובת הושט עם פסוקת הגרגרת. שוב האיר ה' את עיני ומצאתי בתוספתא פ"ב דאחר ששנה פלוגתת ר' ישבב ור"ע ושחזר בו ר"ע תני דניקב הושט ואח"כ שחט את שניהם טרפה ושחיטתה מטהרתה ותו ל"מ:

בא"ד וע"ק כו' גבי רוב תינוקות מטפחים משמע דרי"ש כרבנן כו'. ק"ל דלמא דוקא לחומרא חייש למיעוטא כמו גבי חלב דאינו פוטר. אבל לקולא כמו גבי תינוק לא חייש וכמו שחילקו לעיל:

בא"ד ולפ"ז אפשר דגם רשב"ג כו'. כצ"ל:

בא"ד שלא יבא להקל ביבמה. כצ"ל:

רש"י ד"ה גדייה. נקט משום דדרכה כו'. לכאורה בפשוט י"ל משום דטלה (וכש"כ פרה) אינה יולדת בתוך שנתה: